DatsoPic 1.0 © 2006 by Andrey Datso כאן אנחנו מציאים לכם לקרוא חלק ממאמר ארוך ומעניין של אירנה ממקדש אהבה אישיטבה שתורגם לעברית ע"י ולדי קלדרב, את המאמר בשלמותו ניתן לקרוא באתר הבית של אישיטבה www.ishitvayoga.com

האלה אמרה

"הו שליט גדול! אל האלים, למדני דבר מה! בינתך מכילה סודות רבים, סודות להצלת העולם!"

"תקשיבי לי – יקירתי" ענה לה שיבה "אני אספר לך את הסוד הגדול מכל. לא קיים שום סוד מעבר לידיעה אודות סודות הנשימה. יוגי, אשר הקדיש עצמו ללימוד הנשימה נהיה בלתי תלוי באף אל ותלוי אך ורק בעצמו. אין דבר בלתי אפשרי עם תרגול קבוע של יוגה. אין שום אלוהים למעט הנשימה, וזה , המחזיק בידו ידע על הנשימה, מחזיק את גורלו למרגלותיו."

(דיאלוג בין שיבה, לבין אשתו שאקטי. מתוך הספר "ראמה פראסאד" – לימוד מדע הנשימה)

איזה קשר קיים בין מה שאנו מכנים יצירת המציאות, לבין הנשימה?
 
"סוורה" (למידה אודות הנשימה) מגדירה נשימה כ: "זרם גלי החיים".
התנודות הגליות הללו מהוות את הסיבות לאבולוציה של החומר הקוסמי הבלתי-משתנה לתבל דינאמי, ואינבולוציה* של התבל הדינאמי חזרה לחומר הקוסמי הבלתי-משתנה.
סוורה מכתיבה חוק אוניברסלי האומר שהנשימה היא הכוח המניע של התובנה העולמית , הנמצאת בערוצי המחשבה, והיא המכוונת את המציאות האנושית החל ממערכות פיזיות (גוף האדם וסביבתו) ועד למערכות מנטליות ורוחניות-נעלות.
(*אינבולוציה – מושג פילוסופי השאול מאנגלית. ההפך מאבולוציה: מרמה מפותחת ומורכבת, חזרה לפשטות.)
 
"הנשימה – היא המכתיבה העיקרית של דרך החיים. דרך האנרגיה החיונית פראנה כל אדם מראה את אותות הקיום שלו , ומוכיח שהחיים הם נצחיים ושמימיים, שהמוות למעשה לא קיים, שהאדם הוא תמיד שלם ושאפשר תמיד להיות אלוהי (ראמה פראסאד (למידה אודות הנשימה))"
"פראנה קשורה לשכל , ודרך השכל – לכוח-הרצון , דרך כוח-הרצון – לנפש האינדיבידואלית , ודרך הנפש – לאני העליון. נשימה המנווטת בעזרת המחשבה ותחת שליטה של כוח-הרצון – היא כוח מרפא ומפיח חיים, אשר ניתן לתעלו לצמיחה אישית , ריפוי מחלות חשוכות מרפא, ודברים מופלאים נוספים. אם אדם יודע לשלוט על גלי הפראנה העוברים דרך מוחו הרי שהוא גילה את הסוד לשליטה בפראנה הכלל-עולמית. יוגי, השולט באמנות זו, משתמש בפראנה בצורה מודעת וע"י כך מחזק את כוח-הרצון שלו , ולא מפחד משום כוח עליון כיוון שהוא שולט כעת על כל הנעשה בעולם" (קונדליני יוגה, סוואמי שיווננדה).
 
בשונה מהמחשבה – שביטוייה נראים במערכות אנרגטיות שונות, הנשימה למעשה מתרחשת בעולם הפיזי בלבד. הנשימה לא תמיד מתבצעת באופן אוטומטי, כמו שכן פעימות הלב או מערכת העיכול , אך דווקא בגלל התכונה הזו מתאפשרת עבודה דרכה על מערכות אחרות. אנו יכולים בעזרת כוח-הרצון בלבד להאט את הנשימה, להאיצה, לעשותה שטחית או ההפך- להעמיקה. אנו יכולים להחזיק את האוויר בראותינו, או לתת לו לזרום בקצב הטבעי שלו. פרקטיקות רוחניות רבות משתמשות בטכניקות נשימה מודעות שונות להשגת מצב טראנס, המביא בתורו לשינוי במצב התודעה ולחוויות רוחניות שונות, ולהעמקת הנסיון המיסטי של האדם המתרגל.
 
"מרכז הנשימה" של האדם מצוי בחלק האחורי של המוח , והוא בעל קשרים עצביים למרכזים אחרים במוח וכן למוח השדרה (חלק מחוט השדרה). לכן המצב הרגשי של האדם, המשפיע על המצב הגופני שלו, משפיע בעקיפין על הנשימה. כמו כן, תרגילים על הנשימה יכולים לגרום לשינוי במצב הרגשי שלנו, המשפיע ישירות על התודעה.
 
לא צריך להרחיק לכת כדי למצוא דוגמאות המדגימות את הקשר בין הרגש למצב הגוף במערכת "גוף-נשימה-תודעה". כל רגש מזמן שינויים מסוימים בגוף. כעס מעלה את הדופק ומביא לתחושת מחנק. פחד משפיע על רמת האדרנלין בדם וגורם לנשימה להיות שטחית ולא רציפה. חרדה מעלה את קצב הנשימה. ריכוז – עושה את ההפך המוחלט. הריכוז מאט את קצב הנשימה עד שזו נעשית שטחית, ולעתים אף נעלמת, כאילו שרעש השאיפה והנשיפה היו מפריעים למצב בו אנו נמצאים.
 
ביוגה מחשיבים את אורך הנשימה כמרחק שיידרש להציב את פלומת הנוצה כדי שזו תשאר יציבה בעת מול האף שלך בעת השאיפות והנשיפות שלך. זה כמובן תקף אך ורק לעולם הגופני, הפיזי. למעשה שאיפות ונשיפות הם ארוכות ואין סופיות, ממש כשם שהיקום הוא כזה.
 
זרם הפראנה הזורם בגופנו ונשלט ע"י הנשימה, מרחיק הרבה מעבר לגבולות הגוף הפיזי, הגוף המבצע את הפעולה. זה קורה בגלל שהמיקרו-הרכב של האדם והמאקרו-הרכב של התבל , לא רק מזוהים אחד עם השני, אלא למעשה הם מהות אחת, בלתי נפרדת.  במצב תודעה מסויים, כבר מובן מאליו שהגוף אינו נגמר במעטפת העור, אלא ממשיך הרבה מעבר  ונמצא בכל מקום כל הזמן, ולכן הנשימה – נמצאת בכל מקום , כל הזמן.
 
המציאות שלנו "נטווית" ע"י המחשבה שלנו כל דקה, ממש כאילו הייתה שטיח מעשה יד. המשפיע על מראה השטיח הם מצבי התודעה המשתנים שלנו. אם לא נהיה מודעים להלך המחשבה – החוטים יטוו בבלבול, וייצרו תמונה "אקראית" המשקפת באופן כלשהו את מאפייניך האישיים. בשביל ליצור "חוט מנחה" היוצר את התמונה שאתה מעוניין, אין מנוס מלעבוד על הנשימה.
 
הנשימה יכולה, ממש כמו הדם בנימים, לזרום לכל כיוון של ההוויה, לאסוף ולהשאיר מידע בכל חלק אליו היא מגיעה , כל אזור "נושם". בעזרת הנשימה יכול האדם להגיע לכל "מחוז" בעולמות האנרגטיים, ו"לדוג" רעיונות מתוך אוקיינוס המידע האין סופי הקיים שם, ולהביאם לחופי המציאות הפיזית.
 
בוא נסתכל איך התהליך מתרחש.
 
נניח ויש לך משאלה כלשהי. משאלה קונקרטית, בזמן קונקרטי, במקום קונקרטי – משאלה המתאימה רק לכאן ועכשיו, לחיים האלה, ונמצאת אי שם באוקיינוס המידע האין סופי, ויש לה איזו מוכנות להתממש. ככל שתרבה "להתחבר" אל הרעיון בכך שתחשוב עליו, כך מהר יותר הרעיון "ייובא" לעולמנו, העולם הפיזי. אפשר "לשזור" את הרעיון בלב, להכניסו לכל נשימה, לחשוב עליו בכל בוקר ובכל ערב, ולמעשה אפשר להכניסו לכל אספקט של החיים – וככל שתרבה לעשות כן, יהפוך הרעיון לעבודה בלתי פוסקת על הכוונה ליישמו. התהליך הזה של המעבר מהרכב מעודן ולא ממומש , לביטוי פיזי , גשמי כלשהו, ע"י שינוי ה"תוואי" האנרגטי של הרעיון, הוא זה אשר אני קוראת לו אקט הבריאה האמיתית, מכיוון שפה באות לידי ביטוי התכונות האלוהיות שלנו.
 
אם כך, קיימת השאלה כמה זמן יכול לקחת "ייבוא" שכזה? תחת עץ המשאלות היה הדבר מתממש בו במקום, אך כאן בעולמנו אנו צריכים להתמודד עם דבר הזוי שכזה , הקרוי זמן. לכן חוץ מהחשיבות
"לפתוח ערוץ" בתדירות גבוהה, ישנה גם חשיבות לכמות האנרגיה שתמלא את הערוץ הזה. במקרה של "סתם מחשבה" זרימת האנרגיה בה תהיה איטית ולא תמהר לשום מקום. מצד שני, אפשר לחזק את זרימת האנרגיה בערוץ, ולדחוף אותה לעבר המטרה שלנו.
כל זה נעשה – באמצעות הנשימה.
 
אנשים נוטים להתייחס לנשימה כאל משהו בנאלי, כאל אחד מתהליכי החיים החיוניים ותו לא, בלי לדעת איזו עוצמה יש לנשימה במימוש המחשבות שלהם והפיכתם למציאות. נוכל לכנות את הנשימה "חוליה מקשרת" בין העולם הפיזי לעולם הרוחני, מהבחינה של "דיג" הרעיונות מהאוקיינוס והפיכתם למציאות. כמו אבן המושלכת למים ועושה גלים סביבה, המחשבה יוצרת תנודה מסביבה בעולמות המעודנים. אם "להשליך" את המחשבה ביחד עם הנשימה, יתקבל משהו הדומה לרוח ימית המכריחה את הרעיון לנוע מהר יותר. בצורה כזו ניתן לתעל את האנרגיה המושקעת לאותו רעיון בלבד, מבלי לגלוש לצדדים.
 
זרם הרעיונות היומיומיים הבלתי פוסקים, המכונה הרעש הלבן, גונב לנו אנרגיה רבה. אפשר להמשיל את הדבר לערוגה של ורדים , בה יש מספר עשבים שוטים השותים את כל המים המוקצים לורדים במטרה להפוך לורד בעצמם. בעזרת הנשימה ניתן לבודד את הרעיונות שמעניינים אתכם והייתם רוצים להפכם למציאות. בהמשלה לגינה שלנו – כאילו הייתם מצליחים להשקות את הורדים ולמנוע מהעשבים "הרעבים" לשתות את המים. כך ניתן לקצר את "זמן ההמתנה" למימוש הרעיונות שלכם.