חשוב גם לעודד את התלמידים החלשים, דבר איתם לפני ואחרי השיעור, הראה להם שאתה מבין את מצבם ורוצה לקדם אותם, תן להם להרגיש נוח עם המגבלה. צייד אותם באביזרים על מנת להקל על התרגול. (רצועה , שמיכה, בלוק וכו). אמור להם לא לעשות שום תרגיל שבו הם מרגישים אי נוחות, כאב ולהפנות את תשומת ליבך למצבם . ובכל מצב הראה להם את תנוחת העובר או כל תנוחת הרפיה אחרת המתאימה. הסבר לתלמידים שאם הנשימה שלו הופכת להיות מאולצת מידי או שגורמת לו לסחרחורת הוא יכול פשוט לקחת כמה נשימות רגילות ולאזן את הנשימה- אל תגיע למצב של תשישות בתרגול היוגה. הסבר לו שיוגה מגיעה ממקום של הקלה, שחרור, הן במובן הגופני והן במובן הנפשי. אין מטרה להגיע לכאב בתרגול, בקש מהתלמיד ליידע אותך אם הוא חש בכאב ., על מנת שתוכל למצוא התאמה נכונה עבורו לתנוחה.

ישנן גם נקודות חשובות הקשורות לתקשורת המילולית בין המורה לבין התלמידים בשיעור יוגה.

היה ברור וספק הכוונות מילוליות לכניסה לתנוחה. לא תמיד חייב המורה להדגים את התנוחה!

התאם את טון הדיבור שלך למצב. השתמש לדוגמא בטון דיבור חזק לתנוחות "ברהמנה" , או קול עדין יותר עבור תנוחות "לנגהאנה" .

השתמש במילים היוצרות השפעה והרגשה , השתמש בשמות של איברים ,שרירים השתמש בדימויים של השלד והעצמות.

השתמש בשפה שמאפשרת לך לזהות מיד את מה שמתרחש בכיתה. כוון את הכיתה ואת התלמיד בהתאם למה שרואות עיניך. כמובן שעם הזמן תלמד להכיר את התלמידים שלך ואת מגבלותיהם. דבר ישירות בדינאמיקה בשיעור. אל תשתמש בחומר כתוב.
עבור תלמידים שעבורם זוהי תחילת הדרך ביוגה , תן הנחיות פשוטות.
הסבר להם את אלמנט הנשימה ותן להם לפתח אותה בעצמם.בחר תנוחות בהן התלמיד יכול לחוות את הנשימה את היוגה, ולא תרגילים שיגרמו לו להיות "חסר נשימה" .חיבור בין הגוף לנשימה תוך כדי דגש על הנועם והכיף שבתרגול יוגה יאפשרו לתלמיד להרגיע את ה"מינד".
הכוונות מסובכות מידי של ישורת הגוף,רק יקשו על התלמידים להשקיט את מחשבתו ולהנות מהמטרה האמיתית בתרגול האסנה.עידוד מצד המורה הוא אופציה מצויינת. יוגה היא תהליך של צפייה אחד בשני בלי ביקורת ועם קבלה עצמית ומעל לכל יוגה זה פשוט להרגיש טוב!!!נסה לצמצם ככל האפשר את המאמץ
ולהגדיל ככל האפשר את מידת הנינוחות וההרפיה של תלמידים חדשים בתרגול.