|
קצת על תרגול אסנות ולא רק |
|
|
|
כתבות ומאמרים
|
|
נכתב על ידי עורכי המגזין
|
|
עמוד 2 מ 4
יחד עם סרגיי סידורצוב יש לנו מחשבות לעשות סדנת אימונים בהודו כוללת ביקורים במקומות מעניינים ומאסטרים, לארגן פגישות עם מורי יוגה. אך זו נושא נפרד ולגביה רצוי לדבר מאוחר יותר. לאלה שזה יכול לעניין אותם, תצרו קשר איתנו ותהיו מעודכנים.
בחזרה לנושא אסנה, לדעתי, עבודת גוף (תרגול) בכל רמה כמו איזה שהוא ערב לאדקבטיות ויציבות בקשר לעולם ולעצמי כי, איך בהטחה-יוגה רואים את הגוף ככלי שלם להשפעה על המודעות שבו תרגול אסנה משחק לא תפקיד משני. כי גוף - מקדש, שבו מתאוררת ונפתחת הטבע האלוקי האין סופי ע”י תרגילי הטחה-יוגה.
למה צריך ואם צריך בכלל לשאוף לעשיית אסנות סופיות: חנומאסנה, ורישיקסאסנה, פארשבה קוקוטאנאסנה, דבפדא שירשאסנה ואחריות?
אני חושב זה מאוד אישי. אם בן אדם בנוי לזה, אם זה קורה באופן טבעי, ז”א, ישנו מצב להתעמק בצורה. אך אם בגלל סיבות הבאות מהגנים זה קשהאו בלתי אפשרי אז לא כדאי לרוץ אחרי צורה ולשבור את עצמו. וזה העיקר. הכל צריך לעבור באופן טבעי: אם בכוונה לשאוף רק לעשיית צורות מסובחות - זה כב לא יוגה, זה ככל הנראה ספורט. במירוץ אחרי צורות השיא, נעלם טעם האימון. ישנו המון דברים קטנים וחשובים בעבודה בצורה כזאת: למשל, אם אתם מרגישים באיזשהי אסנה חוסר קומפורט ממש, אז אין טעם להמשיך בתנוע - זאת אומרת שצריך לחזור לצורה קודמת ולתרגל אותה עוד או לפתול מפרק זה או אחר, להכין גידיםועומס מסויים. ורק לאחר 2-3 שבועות של עבודה מקוונת יש טעם להמשיך בתנוחה סופית. אם במהלך התרגול יש הרגשה שגופכם הופך ל”גומי קשיח” ואתם יכולים לבצע אלמנטים בלי כאב - זה אומר שאתם נמצאים בדרך הנכונה. אך הכי טוב לתרגל תחת השגחת
מאסטר מנוסה, שלא יהיה תופאות לווי בצורת גפעים. לכל שלב - תרגילים משלו.
|
|
עידכון אחרון ( 22.09.2006 )
|
כתבות ומאמרים 