בדרכי לפגישה עם המורה ליוגה במרכז להתפתחות רוחנית לא ממש ציפיתי לפגוש משהו דומה אבל בכל זאת יצרתי לי דימוי מסוים. התברר שהמורה היא אישה צעירה ונאה. לא נותר לי אלא להעמיד פני אדם שעבורו שבירת סטריאוטיפים זה דבר שבשגרה.  ולמרות זאת לא יכולתי שלא לשאול:

- דפני, איך הגעת ליוגה?
- זו הייתה דרך עקלקלה – מחייכת אלי דפני – למרות ש"השבילים" הראשונים הסתמנו כבר בילדותי כאשר עסקתי בהתעמלות. אהבתי את ההרגשה של "חדוות שרירים" שהעניקו לי האימונים, אבל כבר אז חשתי שיש בזה משהו מעבר לגוף שרירי או יפה. מגיל צעיר התעניינתי בנושאים של דת ורוחניות. היו תקופות בהן רציתי להתקרב לדת, אבל גדלתי בסביבה מאוד חילונית שלא מתלהבת מכל מה שקשור ל´חיפוש רוחני´.  
- בדיעבד את מצטערת על כך?
- לא, מכיוון שכן מצאתי את הדרך שלי ליהדות, אבל מכיוון אחר, כשאני מודעת ומאוזנת יותר.
- יהדות ויוגה?
- זה נושא מעניין מאוד. אבל לא נקדים את המאוחר.
- אז איך הגעת למרכז תנופה?
- למעשה הגעתי ´במקרה´, כמטופלת. תרגלתי יוגה כבר שנים, אך סבלתי מכל מיני הפרעות בריאותיות, כמו סינוסיטיז כרוני, פריחות ואלרגיות משונות. אחרי תקופה לא קצרה של טיפולים אינטנסיביים, התחלתי ללמוד אצל המטפל, המורה שלי, שבהדרגה הכשיר אותי ללמד יוגה בדרכו הייחודית.  
- האם המחלות הללו לא היו "סימן", הקשור לחיפוש עצמי?
- כעת אני יכולה לומר בביטחון שכן, מכיוון שהצלחתי להיפטר מכל התופעות הללו רק אחרי שהגעתי למרכז, בו התוודעתי לאפשרות ל´התנקות´ באופן רוחני. אז התחלתי לנשום חופשי והשתחררתי מהמחלות שהיו למעשה סימן לחסימות אנרגטיות.
- מתי החלטת על היעוד שלך בחיים?
- זה היה תהליך ארוך, שהתחיל במהלך השירות הצבאי שלי. היחידה שבה שירתי הייתה ממוקמת בצפת – עיר המקובלים, המיסטית, השופעת אנרגיה רוחנית מיוחדת.
- כנראה שאין שום דבר מקרי בחיים.
- בעיר המופלאה הזאת גבר העניין שלי לנושאי הדת והרוחניות. הכרתי אנשים מעניינים מאוד אתם שוחחתי על הנושאים שעניינו אותי ולחפש תשובות לשאלות שהטרידו אותי עוד בילדות. בנוסף, תקופת השירות הצבאי הייתה תקופה של התבגרות מהירה, מודעות עצמית ובחירת דרך חיים, אפשר להגיד מעין "פרשת דרכים".
- מה היה הזרז, שהחל את התגובה הכימית?
- ספר אותו מצאתי בזמן הנכון במקום הנכון. ספר על יוגה. הוא אפשר לי לחבר בין אהבת הנעורים שלי לספורט, לשאיפה להתפתחות רוחנית. התרוממות הרוח מהתגלית הזו הייתה כל כך חזקה שב-45 דקות של הפסקת המשמרת הייתי מספיקה לרוץ לחדרי ובמרחב הצר שבין שתי מיטות חיילים לבצע סדרות תרגילים. התפלאתי לגלות שתנועות רבות היו חזרה מדויקת על התרגילים שבצעתי באולם ההתעמלות בילדותי. אבל עכשיו זה היה הרבה מעבר לאימון של קבוצות שרירים מסוימת – התחלתי להבין את שפת הגוף. אחרי שהתחלתי לנהל דו-שיח עם גופי נוכחתי לדעת שדרך הגוף ניתן להוציא החוצה ולפתור בעיות רבות המנקרות במוח,  כאשר מקשיבים ומנסים להבין את פשר אותותיו.
- אחרי השחרור המשכת לעסוק ביוגה?
- כן, אבל רציתי להרחיב את הגבולות, ללמוד עוד דרכים ל"הכרה עצמית". התחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה ובמקביל התחלתי גם בלימודי אומנות. אחרי סיום הלימודים שוב עמדתי בפני הצורך לבחור את המשך דרכי: להיות פסיכולוגית, מורה ליוגה או להתמסר לאומנות. בחרתי ביוגה אחרי שהגעתי למסקנה שהגוף שלנו הוא המכשיר המשוכלל ביותר שברא הטבע. בעיני הדרך הנכונה ביותר לפתור את כל הבעיות הפסיכולוגיות, את הפחדים, והחרדות הינה להקשיב לשפת הגוף שלנו. אחרי שגמרתי אומר בליבי וקיבלתי את החלטתי, יצאתי למסע מכיוון שרציתי ללמוד כמה שיותר על המקצוע שבחרתי.
- לא קשה לנחש לאן נועדו פניך. הודו?
- גם הודו. ביקרתי במקומות מעניינים, פגשתי מורים נהדרים שלמדתי קודם לכן מהספרים שלהם, השתתפתי בסמינריונים והתנסויות. ובסוף הגעתי למסקנה...  שיכולתי גם לא לעזוב את ישראל.  הבנתי שאת הידע המעמיק ביותר רכשתי מהמורה שלי במרכז "תנופה".  אבל המסעות לא היו לשווא. עד כמה שזה יישמע מוזר מהודו חזרתי עם גישה שונה דווקא ליהדות.
- והנה חזרנו לשאלה שנשאלה בהתחלה: על הקשר בין היהדות ליוגה.
- אין סתירה בין יוגה ליהדות. אם נסתכל על המילים, ההבדל בין ´הודי´ ל´יהודי´ היא באות אחת בלבד, האות שקשורה לה´. יש קשר חזק בין שתי הדרכים, בין השאר ההבנה שהיכולת של האדם להבין את העולם עוברת דרך הבנתו את עצמו. יוגה אינה דת, אבל היא מאוד מחזקת את הקשר בין האדם לדת שלו, ונותנת כוונה ומשמעות לכל עשייה.
- את חולקת את הידע התיאורטי שלך עם מי שבא לשיעורי היוגה שלך?
- כמובן. למרות שלעתים למתחילים יש ידיעות מעורפלות ביותר על יוגה ורצון להגיע להשגים פיזיים בלבד, אז אינני ממהרת ל"העמיס עליהם תובנות". לפעמים זה נכון יותר להיאזר בסבלנות ולהמתין עד שהגוף יתחיל "לדבר" ולפתח את השינוי מהחוץ כלפי פנים. אתן לך דוגמה. פעם הגיעה לשיעור שלי אישה בשנות הארבעים אשר סבלה מכאבים עזים בגב. היא כבר ביקרה אצל לא מעט רופאים ומומחים ולכן הייתה סקפטית למדי. כל מה שהתרחש בשיעור גרם לה להתנגדות חריפה, אבל היא התעקשה לבצע את התרגילים. אחרי השיעור הראשון לאור התגובה של הגברת שיערתי שזו הייתה גם פגישתנו האחרונה. הופתעתי כאשר כעבור שבוע היא הופיעה שוב. לשאלה האילמת שלי היא השיבה במבוכה שלמרות חוסר האימון היא חייבת להודות שהרגשתה השתפרה והיא החליטה להמשיך בשיעורים. כעבור חצי שנה היא שכחה את הבעיות שהיו לה בעמוד השדרה . מכרים שפגשו אותה ברחוב ציינו שהיא נראית 10 שנים צעירה יותר. לא זו בלבד שהקמטים הפכו לפחות עמוקים, הופיע ברק בעיניה והגב שלה התיישר. הבעת הפנים שלה השתנתה כתוצאה מהעבודה הפנימית שעשתה והשינוי ביחסה לעולם מסביבה. וזו איננה הדוגמה היחידה. לעתים קרובות בשיעורים אני שמה לב איך אנשים משתחררים, רואה את השמחה בעיניהם כאשר הם סוף-סוף מצליחים לבצע תרגיל מאתגר –הרי הניצחון הקטן הזה שווה ערך לשעות רבות של דיבורים על בעיות. זה עוזר להפטר מפחדים, מחוסר ביטחון עצמי, דרך הגוף. וכמובן ההנאה שגורם לנו גוף גמיש ומאומן, הליכה קלה וקפיצית, יציבה טובה וביטחון מלא שעכשיו "אני יכול להזיז הרים"! ועוד משהו מענין: לעיתים קרובות האדם אפילו לא זוכר מה היה מצבו כאשר הוא הגיע לשיעור הראשון. הזיכרונות הלא נעימים על הכאבים, הפרקים הנוקשים והגב העגול פשוט "נמחקים" מהזיכרון". המודל החדש של דימוי עצמי ושל דימוי הגוף פשוט דוחקים את הישן. אני תמיד אומרת למי שלא מצליח לבצע תנועה זו או אחרת: "תבצעו אותה בדמיונכם, הזינו אל המוח תוכנית מסוימת והגוף כבר ילך אתכם".
- שמעתי שאת מעבירה שיעורים מיוחדים לנשים.
- נכון. זו דרך תרגול מיוחדת המתחשבת בתכונות והצרכים של נשים, ומותאמת לאופן הייחודי שבו נשים יכולות לקלוט מידע. בנוסף, ישנה קבוצה מיוחדת להכנה ללידה מבחינה פיזית, רגשית ורוחנית.
איך את מסבירה את האווירה המהפנטת שיש כאן באולם?
- באולם בו מתנהלים השיעורים אנחנו מייצרים מרחב אנרגטי מיוחד אשר מסייע להתקדמות של כל אחד בדרך שלו. אנו נהנים גם ממוסיקה נעימה ומדיטטיבית, וכלים כמו הפעמון טיבטי שהצלילי העמוק שלו מסנכרן את הויברציות של הגוף עם אלו של היקום.
- דפני, את יכולה לתאר לעצמך את חייך בלי יוגה?
כבר לא. זה לא המקצוע שלי, זו דרך לחוות חיים.