Yoga-our system-Prashant Iyengar

הרבה מאד תלמידים מגיעים ליוגה על מנת להיגאל מכאביהם. מטרת תרפיית היוגה, כפי שפותחה על ידי ב.ק.ס. איינגאר אינה רק גאולה מכאב אלא גם גאולה מסבל. גאולה זו אפשרית רק באמצעות טיפוח איכויות של חכמה , תודעה פילוסופית, ועמידות פנימית. כל אלה מתפתחים רק באמצעות עיבוד המינד. ישנן תרופות המטפלות בכאב אבל לא תרופות כנגד סבל. רק אדהיאטמה יוגה, חכמה, רגש דתי, ורוחניות יכולים לעזור כנגד הסבל. (בקאתה אופנישד מופיע המושג אדהיאטמיקה יוגה ומשמעותו היוגה של העצמי העמוק).

התכונה המרכזית של אדהיאטמה היא אוביקטיפיקציה של העצמי וכליו השונים- של הגוף, המינד, האינטליגנציה, החושים, המודעות, התודעה, הרגשות.

 

התהליך של אנאליזה עצמית וחקירה עצמית שהם תוצריה של האוביקטיפיקציה הם סימן ההיכר של שיטתנו.
ישנם 3 אספקטים עיקריים המייחדים את שיטתנו משיטות אחרות:

הראשון הוא המורכבות הטכנית המעורבות בתרגול שלנו.
ההתבוננות הקפדנית באספקטים הטכניים של אסנות מייחדת את מתרגלי איינגאר יוגה. יש החושבים שהשיטה מסובכת בגלל הפרטים הטכניים. אבל פרטים אלה אינם מסובכים אלא מורכבים.

באמצעותם ניתנת למתרגל גישה אל הגוף פנימה, אל מעבר לפריפריה השלדית שרירית שלו. פרטים טכניים אלה מאפשרים חדירה אל מעבר לגוף הפיזי והם מכוונים לכיוון הפסיכו-מנטאלי מתוך כוונה להגיע אל המינד. מטרה זו דורשת העמקה וחדירה, המושגים באמצעות מורכבות טכנית. ללא המורכבות הטכנית אין אפשרות להגיע לעידון וללא עידון אין יכולת להגשים את מטרתן של אסנות ופראנאיאמה.
בקצרה- המורכבות הטכנית עוזרת לחדור פנימה ולגעת בתכנים הפסיכו-פיזיים והמנטאליים של האסנות- תנוחות היוגה.תכנים אלה מתקיימים במישור התודעתי של התנוחה.

המורכבות הטכנית היא אצבע המצביעה לכיוון שער הכניסה פנימה . היא מרחיבה את הדרך ופותחת את התעלות כדי שנוכל להמשיך מהשכבה הפריפריאלית של הגוף הפיזי ונגלה את המינד המופנם. כל הדברים האלה קשורים ב"צ'יטה ווריטי נירודהה" – עיבוד התודעה, ריסון התודעה, עידון התודעה.

האספקט השני של איינגאר יוגה הוא רצף- sequencing של התנוחות.
החלק משיטות היוגה האחרות ניתן לעשות כל תנוחה לפני או אחרי כל תנוחה אחרת. ישנו אפילו הרעיון של תנוחה נגדית. תנוחה נגדית אינה יכולה להוות סכנה כשהתרגול גס, פריפריאלי. תנוחה נגדית עלולה להיות לא מועילה כשאסנות מבוצעות תוך מעורבות עמוקה ומורכבת. הן יכולות לחתור תחת ההתפתחות הפסיכו-מנטאלית של התנוחות שבוצעו לפניהן. שיטתנו עוסקת בעיבוד מנטאלי ולכן עלינו לטפל בסדר התנוחות.

רצף עוזר לנו להשיג חדירה עמוקה יותר, הוא גם עוזר לנו לחקור ולגלות את עצמנו. חשוב מכל, הרצף עוזר לנו בטיפוח והשגת מצב פסיכו-מנטאלי הרצוי ליוגה. הלך רוח יוגי הוא בהיר ושלוו, שקט, נשגב, מיושב דעת ופאסיבי.
אנחנו יכולים לשנות ולכוון את המינד שלנו באופן רצוני באמצעות רצף נכון.
הרצף עוזר לצבור ולקבץ את האפקטים של התנוחות. והתוצאה היא חוויה של מצב א-פרסונאלי טרנס-פרסונאלי. חוויה של שקט, איזון, בתוליות, טוהר ועידון.

אחרי תרגול, ניתנת לכל אדם ההזדמנות לחוות מצב שבו הוא נע אל מעבר לאישיותו החברתית וקרוב יותר למצבו המהותי.
הרצף הוא לא רק ביצוע תנוחה מסוימת אחרי תנוחה . ברצף, למען הדיוק, תנוחה מסוימת מבוצעת אחרי תנוחה רק כשהתנוחה מבוצעת באופן מאד מסוים, עם מורכבות טכנית מסוימת. אז מורגשת האפקטיביות.

האספקט השלישי החשוב באיינגאר יוגה הוא תזמון.
התזמון של תנוחה עוזר לאפקט של התנוחה לצמוח, להתפתח ולצוף. תזמון הוא כמו תקופת ההיריון.
אספקט התזמון מייצר סירקולציה ייחודית לתנוחה מסוימת. דבר זה חשוב מאד לאבולוציית התודעה ולשינוי מצב התודעה.
תזמון אינו רק תרגול עם טיימר. אסור לנו להפוך לעבדי הטיימר. מה הוא תזמון אם כך? תזמון הוא התזמון המטבולי באסנה. תזמון הוא משך הזמן בוא מבוצעת התנוחה מטבולית ותאית עם כל האינטראקציות הפנימיות.
כל שלוש האספקטים פעלים יחדיו ולא באפן מבודד. אינטגרציה של שלושתם היא הפלא הרביעי בשיטתנו.
חזרה לאספקט הטכני.

לכל תנוחה שלושה שלבים.

1. אופקארמה- התחלה
2. סטהיטי- מצב
3. אופסאמוהארה-סיכום

 

איך להיכנס לתנוחה, איך לעשות ולשמר את התנוחה ואיך לצאת מהתנוחה.
אופקארמה של תנוחה יוצרת התניה בגוף, במינד , באינטליגנציה, במודעות- להיכנס לתוך התנוחה.
הטכניקות של אסנות ניתנות לחלוקה לשלושה חלקים כמו שלוש השלבים של אסנה. טכניקה משמעה " איך לעשות" ברגע שנשאלת השאלה איך התשובה תלויה ב למה אתה עושה.
אפשר לעשות שירשאסנה בהתחלה של שיעור, או כאוריינטציה לכפיפות לאחור או כאוריינטציה לכפיפות קדימה או כהכנה לפראנאיאמה, כך שהתחלת הטכניקה של אסנה תלויה בלמה עושים את התנוחה. האם זה על מנת לייצר אנרגיה, או להרפות, לשיקום או ללמידה, לתרגול או לייצוב.
השלב השני של אסנה הוא סטהיטי- ומשמעו להישאר ולא לעשות. צריך להישאר באסנה ולא להמשיך רק לעשות ללא הרף. צריך להישאר בתנוחה ובשלב זה מתחילה התנוחה. הרגע שבו נכנסים לתנוחה אינו התנוחה הסופית, לוקח קצת זמן, כמה נשימות על מנת להגיע אל התנוחה הסופית. עד שמגיעים לתנוחה הסופית זה זמן האוריינטציה, אם עושים רק עם אוריינטציה עושים במקום אחד ומאבדים במאה מקומות אחרים. מה שנדרש עכשיו זה קורדינציה.
השלב השני של סטהיטי הוא כעבור איזה שהוא זמן. על כל חלק בגוף להיות בקואורדינציה עם כל שאר החלקים, עם המינד, עם המודעות,עם החישה, והתפיסה.
הפעילות נמשכת על מנת שקואורדינציה זו תופיע. התנוחה מתחילה כשישנה קואורדינציה שלמה בתנוחה. זהו האספקט הרפלקטיבי של אסנה. אין רפלקציה אם פני המים מופרעים. רפלקציה דורשת מצע נקי ויציב. אם הפעולות כל הזמן מזעזעות את התודעה, התודעה הופכת להיות כמו מים סוערים.
אספקט התזמון מתחיל כשנמצאים במצב הקואורדינטיבי. אם נרצה לפרט בנושא זה אז ניתן לדבר על הדינמיקה.עם הופעת ההנחייה להיכנס לתנוחה מתחילה הדינמיקה. לדוגמא בטאדאסנה – מכווננים את הקרסוליים, השוקיים, הברכיים, הירכיים ואז ממשיכים לגוף, לידיים, למרפקים. בכל מקום נוצרת תנועה באופן הנדרש. אפילו אחרי שכבר נמצאים בתנוחה נמצאים במצב של עשייה- מצב שהוא דינמיקה של הדינמיקה. כששוהים בתנוחה מגיעים למצב של הדינמיקה של הסטאטיות. גם במצב של סטאטיות ישנה תמיד תנועה פנימית. כל עוד נושם האדם ישנה תנועה פנימית.
אז איך אפשר להיות סטאטי? צריך ללמוד איך התנועה הפנימית ממשיכה להתקיים ובו בזמן לשמר תנוחה יציבה. אז התנועה היא ליציבות. ישנה תנועה תמידית עם כל שאיפה וכל נשיפה אבל על התנועה להתקיים באופן כזה שהגוף יוחזק, שהתנוחה תוחזק והמינד יוחזק במצב של יציבות. לדוגמא- גם שהתמונה בסרט היא ללא תנועה הפריימים
ממשיכים לנוע. כך גם באסנה, התנוחה הגיעה למצב עשוי- גמור אבל התנועה הפנימית ממשיכה להתקיים. התאים נעים אבל אבל הם צריכים לעשות זאת באופן אחר. לא צריכה להיות כל תנודתיות בטריקונאסנה.זו היא הדינמיקה שבתנוחה. ייתכן שהיא נעשית בשביל מה שנקרא ל"תרגל כדי ללמוד" , "לתרגל כדי לייצב-לבסס" או "לתרגל כדי להבשיל".
אם עושים כדי ללמוד אפשר להתאמץ ולהזיע. אספקט "התרגול כדי ללמוד" חשוב אם רוצים להתקדם. מותר להיות אקשנהוליק actionholic כשמתרגלים בשביל ללמוד.
אחר כך צריך לתרגל על מנת לבסס.
מה היא התבססות? מובן מאליו שמשמעות ההתבססות היא לא להמשיך הלאה.
התבססות בתנוחה היא מצב שבו צריך למדוד כמה מאמץ הושקע בביצוע התנוחה באפן שבו המידות הגיאומטריות הפנימיות והחיצוניות אינן מופרעות. כך שאם מדובר בטריקונאסנה ,אם קצות האצבעות נוגעות ברצפה אל תורידו את כל כף היד למטה.
על מנת להבין התבססות צריך לראות בעיני רוחכם את המתמטיקה של הדבר. כמה מאמץ הושקע, והאם אפשר להפחית במאמץ ועדיין לעשות את אותה התנוחה. במילים אחרות, האם אפשר לעשות את אותה התנוחה בפחות מאמץ. זה מוביל לבשלות. לא מגיעים למישור הבשלות אם כל הזמן רק לומדים. כל הזמן ישנן עליות וירידות התלויות במצב הבריאות. כל הזמן יש תנודות. אין יציבות. על מנת להבשיל צריך להגיע למישור יציב.
מה היא בשלות?
בשלות היא מיומנות בקואורדינציה. מה שאומר שניתן לשמר תנוחה קואורדינטיבית ביתר קלות ונוחות. ולכן תרגול לבשלות אפשרי רק אם ישנה יציבות .
דבר זה מוביל אותנו למתמטיקה של מאמץ ואפקט. האם מושג אותו אפקט בגיאומטריה הפנימית והחיצונית בפחות מאמץ? רק כך מגיעים לבשלות בתנוחה. ואז מגיעה המיומנות- skill.
מה היא מיומנות? מיומנות היא היכולת לעשות את אותו הדבר בפחות מאמץ.